פסק-דין בתיק ת"א 12547-07

1. בפניי תביעה כספית בסך של 54,672 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע, יגאל אלירן, כנגד מדינת ישראל המשרד לביטחון פנים (משטרת ישראל) (להלן: "הנתבעת").

2. התובע טוען כי הנתבעת אחראית לנזקים אשר נגרמו לו בשל אי ביצוע צווי מאסר שהוצאו כנגד חייב, עקב צו חיוב תשלומים שנפסקו כנגדו.

השתלשלות האירועים

3. ביום 17.08.03 זכה התובע בפסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד מר פניני יוסף (להלן: "החייב"). ביום 18.9.03 הגיש התובע את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 01-834900-38.

4. החייב לא קיים את פסק הדין אשר נפסק כנגדו, ולא שילם מאומה על פי צו חיוב בתשלומים שהוצא נגדו, פנה ב"כ התובע להוצל"פ בבקשה להוציא כנגד החייב צו מאסר וביום 01.03.04 הוצא צו המאסר הראשון כנגד החייב. 

5. ביום 24.06.04 הגיעה רס"ל מסיירת ההוצאה לפועל לביתו של החייב על מנת להביאו למאסר (להלן: "המאסר הראשון"). החייב הציג מסמכים רפואיים אשר הועברו לד"ר דניאל קרפף, רופא משטרתי, שהחליט כי על סמך המסמכים הרפואיים החייב אינו כשיר למאסר, וזאת מבלי שראה את החייב ובדק אותו.

6. לאחר פניות מרובות, קבל התובע את המסמכים הרפואיים אותם הציג החייב שעל בסיסם התקבלה ההחלטה כי החייב אינו כשיר למאסר, והעבירם למומחה מטעמו - פרופ' מרדכי רביד.

פרופ' רביד קבע בחוות דעתו כי החלטת ד"ר קרפף אינה מובנת ואין לה כל בסיס רפואי, שכן ההחלטה, שהחייב אינו כשיר למאסר, התקבלה על סמך המסמכים הרפואיים בלבד ומבלי שהחייב עבר בדיקה לאימות האמור באותם מסמכים. 

7. ביום 4.12.05 הוצא צו מאסר נוסף כנגד החייב וביום 5.01.06 הגיע רס"מ מתחנת זבולון לביתו של החייב על מנת להביאו למאסר (להלן: "המאסר השני"). גם בפעם זו הציג החייב אישור רפואי מד"ר ויינשטיין, המופנה "לכל המעוניין" ואשר הוצא באותו היום, לפיו התובע סובל מזה כשנתיים וחצי מכאבים בחזה, פלפיטציות, עבר צינתור, סבל מציסטות כלייתיות ואבן בכליה שמאלית, ערמונית מוגדלת, הוצאת פוליפ מהמעי הגס, דלקות קיבה, היפרכולסטרולמיה, ולאחרונה עליית לחץ דם עם כאבי ראש. החייב הועבר לחובש מרחב חוף, רס"מ ערן פרץ, דיווח לו טלפונית על האבחנות שבאישור הרפואי, ועל יסוד ההתייעצות עם רופא מרחב גליל החליט כי החייב אינו יכול לשהות בתנאי מאסר.

8. כנגד החייב הוצאו גם מספר צווי עיכוב יציאה מהארץ, חרף זאת, מצא החייב דרך להימלט מהארץ, והתובע עומד בפני שוקת שבורה וחוסר אפשרות לממש את זכייתו בפסק הדין.

טענות התובע

9. התובע טוען כי רופאי הנתבעת היו חייבים לאשר העברתו של החייב למאסר או לדיון בפני רשם.

10. חוות דעת פרופ' רביד, שלא נסתרה, קובעת חד משמעית כי החייב היה אדם בריא לגילו ללא שום מחלות מסוכנות וניתן היה לעצור אותו כמו כל אזרח אחר החייב כסף, ללא שיאונה לו כל רע.

11. המסמכים הרפואיים אותם הציג החייב לא הראו על בעיה רפואית אקוטית ועל הרופאים הייתה החובה לדרוש מהחייב להגיע לבדיקה או לדרוש ממנו מסמכים עדכניים.

12. הכללת כל בני השישים בקבוצת סיכון אינה במקומה ויש לקבוע פרטנית, כל אדם לפי מצבו הבריאותי, על פי מסמכים עדכניים שימציא, כי הבאתו בפני רשם עלולה להזיק לבריאותו.

13. על הרופא המחליט להיות מיומן בפגימה עליה מצביע החייב.

טענות הנתבעת

14. דין התביעה להידחות באשר כל פעולות הנתבעת נעשו תוך מילוי תפקידה על פי דין ובהתאם להוראות כל דין.

15. רופאי המשטרה מילאו חובתם על פי דין וביצעו אותה בצורה הטובה ביותר, האפשרית בנסיבות, ומשפעלו בהתאם להוראות ולהנחיות לא עומדת לתובע כל עילה כנגד הנתבעת ואין היא נושאת כלפיו בכל אחריות.